שנת בת המצווה

שנת הבת מצווה מעלה שאלה מהותית בתרבות שלנו כיום.

 

מהי החניכה המתאימה לבנותינו במעבר שלהן מילדות לנשים?

 

במאה ה-19 באירופה, רבנים בזרמים מתקדמים ביהדות התחילו לקיים טקסי בת מצווה לבנות מתבגרות. מעט העדויות הקיימות מציינות שטקסים אלו  כללו לפעמים ברכת שהחיינו וסעודה חגיגית לקבוצה של בנות החוגגת ביחד.

 

ב1922, הרב מרדכי קפלן, מייסד 'התנועה ליהדות מתחדשת', העלה את ביתו, ג'ודית, לתורה בבית כנסת בניו יורק. טקס זה נחשב בת המצווה הציבורית הראשונה והיה, למעשה, ניסיון לאמץ את טקס בר המצווה, ולהתאימו לבנות.

 

כלומר,לדעתי  טקס בת המצווה הוא לא טקס החניכה המקורי לבנות מתבגרות בתרבות העברית. כנראה שהטקס המקורי אבד במהלך הדורות שבהם מקומן של הנשים ביהדות נהיה פחות משמעותי, במיוחד לצד כוחם של הרבנים הגברים.

 

אז מה עושים? איך מציינים את הרגע החשוב הזה בדרך משמעותית ומתאימה למשפחתנו?

 

יחד תוכלו לבחור כיצד לחגוג את בת המצווה באופן משמעותי וחוויתי עבורה – בין אם באמצעות מעגל מונחה, טקס ייחודי או מסע אלטרנטיבי ובין אם ביצירת תוכן ייחודי עבורכם אותו אצור בהתאמה אישית מלאה לבת המצווה ולמשפחתכם.

עבודתנו המשותפת יכולה לכלול אירוע חד-פעמי או מהלך אישי המתפרס על מספר חודשים עד שנה.

המלצות

"שתי בנותיי, בנות 14 (כיתה ח') ו-11 (כיתה ה') לומדות בבית ספר פרטי קטן בקונטיקט. נעמי כץ ביקרה בבית ספרנו כמנחה אורחת עבור תלמידי חטיבת הביניים, מורים והורים. אפקט הדומינו... לא, למעשה אפשר להגדיר זאת טוב יותר כגלים שעדיין מורגשים. היא אפשרה שיח חד והכרחי, והביאה שינוי והתפתחות לבית ספרנו הקטן.

אופן הדיבור שלה דינמי ושובה לב. תוכן ההרצאות שלה עורר בקרב חברי הקהילה שלנו, כל רגש אפשרי ויצר דו-שיח שחדר לכיתות, למסדרונות, למשרדי בית הספר ולבתים שלנו.

מהי השפעת התקשורת החברתית עלינו? על ילדנו? כמה זה יותר מדי? האם אנחנו באמת בוחרים בחופשיות? מה היא הכוונה האמיתית ביכולת הבחירה? כיצד הבחירות שלנו מושפעות מלחץ חברתי תמידי? מהי התרומה החברתית של גבר ואישה? האם המילים שווה וזהה הן בעלות אותה משמעות? האם חוקים נוקשים, שליטה הורית ומעקב אחר פעילות הילדים on line מאפשרים אסטרטגיית הורות אפקטיבית?

האם אנחנו משמשים דוגמה אישית עבור ילדינו?

(שירלי ויסקרלו, אמא ל-2)

למידע נוסף ולקביעת פגישת חזון